טל. 03-9611776
דף הבית | אודות | שיפוץ פסנתרים | תיאום כיוון פסנתר | גלריית תמונות | מאמרים | תקנון האתר | צור קשר |                                        עברית  |  English  |  
 


חניה חינם 
   
גישה לנכים

*ספק מורשה למשרד הביטחון מס' 11004720


 

עוד על גיטרה חשמלית

  מדיניות ההנחות בדיאז >
דף הבית >> מאמרים >> עוד על גיטרה חשמלית

 

גיטרה חשמלית

גיטרה חשמלית היא גיטרה בעלת פיקאפים מגנטיים הממירים את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי  את האות המתקבל מן הפיקאפים מזינים לתוך מגבר לשם הגברת הצליל. גיטרה חשמלית היא כלי נגינה מרכזי בבלוז, ברוק ובמטאל.

 

גיטרה החשמלית המסחרית הראשונה פותחה על ידי אדולף ריקנבאקר (Adolph Rickenbacher) ויצאהגיטרה חשמלית לשוק ב-1931. גיטרות החשמליות הראשונות היו למעשה גיטרות אקוסטיות )בעלות תיבת תהודה ומיתרי מתכת), אשר להן חוברו "פיקאפים" (מיקרופונים שקולטים את תדירות המיתר באמצעות שדה מגנטי) כאשר התעורר הצורך בעוצמות קול גבוהות. המוזיקה הפופולרית בארצות הברית של אותה תקופה הייתה הביג בנד - אלו היו תזמורות גדולות הכללו סקציות של כלי נשיפה וחטיבת קצב, ולכן ניגנו בווליום גבוה מאוד. הגיטרה החשמלית יכלה להתאים את עצמה לסגנון מוזיקה זה וכך צברה פופולריות. גיטרות יוצרו על ידי חברות שונות, כמו ריקנבאקר, אודיווקס וגיבסון.

גיטרה החשמלית המוכרת כיום )solid-body - ללא תיבת תהודה), היא גיטרה חשמלית הבנויה מעץ מלא, יוצרה לראשונה בצורה מסחרית על ידי ליאו פנדר בשנת 1949. הדגם נקרא "איסקוייר", שהייתה גיטרה בעלת פיקאפ יחיד. לאחר מספר שנים, נוסף עוד פיקאפ והשם שונה ל"ברודקאסטר" ולאחר מכן שמו שונה ל"טלקסטר" מפני ש"גרץ'" החלו לייצר קודם לכן דגם שנקרא "ברודקאסטר" ונוצר בלבול.

ב-1952 יצא לשוק דגם גיטרה נוסף, על ידי חברת גיבסון, הנקרא לס פול, אשר זכה להצלחה גדולה ביותר; וב-1954, חברת פנדר הוציאה לשוק את הדגם סטראטוקסטר )הנקרא בקיצור "סטראט"), אשר זוכה להצלחה מסחררת החל משנות ה-60 ועד ימינו. ה"סטראטוקסטר" וה"לס פול" הן אבות הטיפוס לרוב גיטרות ה-"solid body"  שמיוצרות מאז. הדגמים הנ"ל מיוצרים עד היום אבל בגלל שינויים בתהליכי הייצור ובבעלות על החברות וכן בשל התיישנות העץ (שמשפרת את הצליל בגיטרות איכותיות), אין אחידות ברמתם של דגמים זהים מתקופות שונות

                        

הצליל של גיטרה חשמלית נסמך על אות חשמלי המופק מהתקנים המכונים פיקאפים (Pickups). הפיקאפים קולטים את תנועתם של מיתרי הגיטרה המתכתיים באמצעות שינויים בשדה המגנטי שהמיתרים מעוררים. האות החשמלי המופק מהם תלוי בתדירות התנועה של המיתרים. בגיטרה עצמה, יש מספר גורמים האחראים לצליל המופק, ביניהם העצים ממנו היא עשויה (לרוב עץ שונה לגוף ולצוואר), סוג הפיקאפים המותקנים בה וסוג המתכת ממנה עשוי הגשר שלה. עצים פופולאריים לבניית גיטרות כוללים מהגוני, מייפל ורוזווד (בעיקר לצוואר), אלדר ואש.

 

ניתן למצוא פיקאפים גיטרות בס למיניהן, גיטרות חשמליות ואף גיטרות אקוסטיות. הפיקאפ קולט את רעד המיתר, ממיר אותו לאות חשמלי שמועבר מהגיטרה למגבר, בו מומר האות החשמלי חזרה לצליל.

ישנם כמה סוגי פיקאפים:

 

  1. סינגל (Single coil pickup) - פיק אפ בודד הבנוי מסליל אחד. נפוץ בעיקר בנגינת בלוז, רוק קלאסי וסגנונות קרובים נוספים.
  2. האמבקר (Humbucker) - פיקאפ כפול אשר נועד למנוע רעשי הפרעות או המהום (humming) הנקלטים בסליל הפיקאפ כתוצאה של השראה אלקטרומגנטית מרשת החשמל. הדבר מתבצע על ידי שימוש בשני סלילים סמוכים המחוברים יחד חיבור טורי בקיטוב הפוך, דבר המבטל את השפעת ההשראה ומכפיל את תפוקת הפיקאפ. השימוש בתצורה זו של הסלילים גורם להנחתה בצלילים הגבוהים (באנגלית Hum-bucker - מתנגד או מסיר את ההמהום(

 

פיקאפים יכולים להיות אקטיביים או פסיביים. פיקאפים אקטיביים מאגדים מעגלים חשמליים על מנת לזהות אותות. פיקאפים אקטביים דורשים מקור מתח חיצוני (בדרך כלל סוללה של 9 וולט ) על מנת לפעול, פילטר אקטיבי ואקולייזר אקטיבי. בפיקאפים אקטיביים נעשה שימוש בעיקר בקרב נגני המטאל והרוק, שכן הם מיועדים לשימוש בדיסטורשן. פיקאפים פסיביים מורכבים מסליל הכרוך סביב מגנט אשר יכול לחולל אנרגיה פוטנציאלית ללא צורך באנרגיה ממקור חיצוני. פיקאפים פסיביים הם הנפוצים ביותר. בקרב גיטריסטים וטכנאי הקלטות יש חילוקי דעות באשר לסוג הפיקאפים שנשמע יותר טוב.

 

 

חלק חשוב בגיטרה חשמלית הוא הצוואר, קיימות בעולם מספר שיטות שונות לבניית צווארים לגיטרה חשמלית
ישנם שיטות הקרובות לאלו האחרות בבסיסם ויש אלו השונות אחת מהשניה מאד ולכן קיימות גם
מס שיטות שונות לחיבור צווארים אלו לגוף הגיטרה עצמו אותם אפרט בכתבה זו

ברצוני להדגיש כי אין אני בה להתיימר ולקבוע בהכרח איזו שיטה היא הטובה והנכונה ביותר אך אם זאת במאמר זה ובמאמרים הבאים אני אדגיש את היתרונות והחסרונות של כל שיטה ואתם תחליטו מהי השיטה המוצלחת ביותר לדעתכם. 

כמו בעולם האמיתי השיטה המוצלחת ביותר היא לא בהכרח זו המעדיפים אנשים והסיבה לכך היא  ששמיעתנו ורצונותינו סוביקטיבים וסלקטיבים מאד ותלויים בהרבה משתנים אחרים מעבר לנתונים סטטיסטיים יבשים כמו בשאלת בחירתנו בבן זוג ספציפי מדוע בחרנו בו על פני מישהו אחר שמבחינה אובייקטיבית הרבה יותר מתאים לנו. כמו כן שאלה שאני נתקל בה הרבה היא שכאשר אתם מגיעים למסקנה ששיטת חיבור ובניית הצוואר מוצלחת יותר מקודמתה מדוע החברות הגדולות אינן משתמשות בה והתשובה היא ששיקוליהן של החברות שונות מאלו של האדם הפרטי לשיקולי האיכות נכנסים שיקולים  כספיים ,פיזיים,יכולות כישרוניות,ורצון להשקיע  בדכ' בעולם העיסקי כאשר מוצר "עובד" (נמכר) אין סיבה להחליפו כאשר התחרות הקיימת אינה דורשת זאת

bolt on

זו השיטה הראשונה לבניית צוואר והיא נפוצה בעיקר בזכות חברת פנדר. בשיטה זו כניסת הצוואר לגיטרה הוא מינימלית ושיטת החיבור היא 3, 4 או 5 ברגים המוברגים לתוך הצוואר מצידו התחתון של הצוואר עד לגוף הגיטרה ומחזיק אותו במקום

bolt in

שיטה חדשה יחסית לבניית הצוואר  בשיטה זו פיקאפ הצוואר יושב על הצוואר עצמו מכאן אפשר להבין כי הצוואר נכנס עמוק יותר לגוף הגיטרה   ושיטת החיבור כאן היא ברגים גם כן

neck thru

בשיטה זו הצוואר עצמו משמש כליבת הגיטרה, הגוף עצמו והצוואר הם חתיכה אחת ולה מדביקים "כנפיים" משני הצדדים ליצירת הגוף השלם

set neck

bolt onשיטה נפוצה כמו שיטת ה  המוכרת ביותר בזכות גיטרות הles paul
בשיטה זו מדביקים את הצוואר לתוך גוף הגיטרה בדכ עד לפיקאפ הצוואר, (גודל הצוואר המודבק פיזית לגיטרה השתנה במהלך השנים

 

deep set neck

בשיטה זו מדביקים את הצוואר לכל אורך הגיטרה  ומשאירים את גוף הגיטרה שלם

one piece

בשיטה זו הצוואר וגוף הגיטרה הם חתיכה אחת שלמה אין הדבקות וברגים כלל

 

 

הגיטרה החשמלית שינתה את פני המוסיקה שהיתה קיימת עד כמעט אמצע המאה הקודמת  ועם השנים

רק הלך וגבר השימוש בה ביותר ויותר ז'אנרים שהלכו והתפתחו בעקבות הגיטרה החשמלית . יחד עם

התפתחות זו הגיעו להם האפקטים לגיטרה חשמלית שכיום השימוש בהם הוא כמעט בלתי נמנע בכל

ז'אנר קיים כאשר אנו מנגנים בגיטרה חשמלית, בוקע צליל "נקי" מן המגבר. אותו צליל ה"נקי" נקרא בשפת המוזיקה "Clean". האפקט מתחבר בין הגיטרה למגבר ומטרתו לגרום לשינויים בצליל ה"נקי" שיוצא מהמגבר. הגיטרה מחוברת עם כבל PL אל האפקט ומהאפקט יוצא כבל PL  נוסף אל תוך המגבר. כאשר פורטים על הגיטרה עובר הצליל מהגיטרה אל האפקט אשר משנה אותו בצורה כלשהי, משם זורם הצליל אל המגבר והלאה אל אוזנינו. קיימים סוגים רבים של אפקטים אשר מניבים צלילים שונים, אמנה כמה מהמוכרים:


דיסטורשן/ Distortion -בעברית: עיוות

 דיסטורשן הוא אפקט נפוץ במוזיקה המודרנית המשמש לרוב גיטריסטים המנגנים על גיטרה חשמלית. אפקט הדיסטורשן נוצר במגברי גיטרה שהיו בנויים באמצעות שפופרות, כאשר הועמסו השפופרות יתר על המידה (מה שגרם לעיוות בצליל היוצא מן המגבר). אחד מהמוזיקאים הראשונים שהשתמשו באפקט זה היה ג'ימי הנדריקס, הדיסטורשן החל להיות נפוץ בעיקר במוזיקת הרוק והבלוז. מאז תפס הדיסטורשן תאוצה רבה וכיום הוא משמש כמעט בכל סגנונות המוזיקה. בזמננו אפקט הדיסטורשן מובנה במגברי גיטרות רבים או קיים כאפקט בפדל. 

 

 Overdrive -הדיסטורשן המקורי - נוצר כאשר אנשים לקחו גיטרה מגבר והגבירו אותו הרבה הרבה יותר מדי. יש לו סאונד חם ואפשר למצוא אותו כמעט בכל שיר כיום
 Distortion -לעומת האוברדרייב, הדיסטורשן חד יותר ופחות חם ונראה כאילו הוא חיקוי לאוברדרייב מיועד בעיקר גיטרה המובילה. כמו אחיו האוברדרייב, גם הדיסטורשן נורא נפוץ. אין ספק שבשנות ה 80' בלט תפס הדיסטורשן חלק ניכר בתעשיית המוזיקה. ניתן לראות את הדיסטורשן בפעולה בשיר Pearl Jam – Alive, גיטרה המובילה(זו שעושה את הפתיחה) משתמשת בדיסטורשן. כמו כן ניתן למוצאו ברוב השירים של Nirvana. 
Crunch -כשמו כן הוא – סאונד קראנצ'י של מגבר גדול בווליום גבוה. יכול לשמש גם גיטרה ליווי וגם גיטרה סולו. אצל היהודים שומעים אותו בצורה מובהקת בהתחלה של "מי אמר".
Grunge דיסטורשן מחוספס ומלוכלך יותר. דומה מאוד לדיסטורשן הרגיל
Fuzz -עוד סוג של דיסטורשן, אך עם הרבה יותר חום בצליל וליווי הרמוניות. הגיטריסט הידוע ג'ימי הנדריקס 
(Jimi Hendrix) אימץ אפקט זה וניתן לשמוע זאת רבות בשיריו.
- Metal סאונד חזק עם המון בס וטרבל. כל מוזיקת המטאל מתבססת עליו. התחיל לצבור תאוצה בסוף שנות ה-80.
-Tremolo אפקט שמגביר ומחליש את עוצמת הסיגנל במחזורים. נשמע כאילו מישהו מסובב את הכפתור של הווליום גיטרה מהר מאוד. 
Panning - -משחקי סטריאו, מעביר את הצליל מימין לשמאל. 
-Auto Swell לוקח את תחילת הצליל (מהפריטה) ומגבירים אותו מ-0 לווליום הרגיל. נותן צליל מיוחד. 
Delay -אפקט נפוץ מאוד שתפקידו הוא לקיחת את הצליל והשהייתו\עיכובו. התוצאה: הד, החזרה של הצליל.
הדיילי המקורי והקצר המשמש לרוב להעשרת סולואים או לליווי. הדיילים הארוכים - הם הרבה יותר מודרניים וכיום ניתן להגיע להשהיה נורא ארוכה של הצליל. (מה שבעבר היה מוגבל מאוד) 
שימוש עיקרי של הדיליי הארוך הינו באובר-סמפלינג, מנגנים קטע, ובזמן שהוא חוזר על עצמו מנגנים קטע אחר, ניתן לשלב כך לדוגמא ליווי ולאחר מכן להכנס עם הסולו.
-Reverb סוג של דיליי, ההבדל הוא שההד המוחזר ממנו מאוד קצר (כמה מילי שניות עם מספר חזרות גדול) ניתן להשוות אותו לתנאי אקוסטיקה של חדר בגודל גדול יחסית. 
Room - -מדמה אקוסטיקה של חדר, בקושי שומעים הד, אבל הסאונד נשמע חמים, נפוץ בכל מקום, נכנס לרוב בבלוזים ישנים, ניתן להשוות אותו לתנאי אקוסטיקה של חדר רגיל. 
Hall -דמיינו לעצמכם היכל גדול ואדם בפנים שצועק, כמה הד יהיה שם? הרבה! זה בדיוק מה שריורב מסוג זה עושה. הרבה ערבוב של הדים החופפים זה לזה. 
-Chorus בדיוק כמו שקורוס(מקהלה) היא קבוצה של סולנים ששרים ביחד הקורוס (אפקט) מדמה קבוצה של נגני גיטרה אשר מנגנים אותם תווים, הוא לוקח את הצליל ה"דק" של הגיטרה ומוסיף לו עוד "גוונים"- כך שהצליל נשמר שופע ועשיר. ניתן להסביר ע"י הגיון בריא כיצד פועל הקורוס.
ניקח מס' נגנים טובים ונשיב אותם לנגן קטע מסויים. במה הם יבדלו זה מזה?
בקצב כל אחד אמנם ינגן את זה לפי הקצב, אבל לכל נגן אוזן שונה אשר תזייף מעט(מאוד) בקצב, אחד ינגן מהר יותר, והאחר ינגן לאט יותר. כמובן שמדובר בסטיות של מילישניות בודדות. 
בגובה הצליל כל גיטרות אמנם מכוונות אותו הדבר, אך קיימות סטיות מיניאטוריות בין כלי לכלי וישמע הבדל דק.
אם כך, את הקצב ואת גובה הצליל המעט שונים מנסה לשחזר אפקט הקורוס.
Flanger -הפלאנג'ר והקורוס מאוד דומים אך נבדלים בשני דברים. הראשון היא כמות הדיליי (שפחותה בפלאנג'ר) והשני הוא שאין פידבק. כך שבעצם ניתן לומר שפלנג'ר הוא קורוס הרבה יותר אלים.

 

החלק האחרון בשרשרת הינו מגבר

מגבר המשמש להגברת האות החשמלי והמרתו לצליל נקרא מגבר (Amplifier). בדגמים המוקדמים, המכשירים כללו שפופרות ריק-התקנים ששימשו באותו זמן להגברת אות חשמלי. עם התפתחות האלקטרוניקה, מגברים מסוג זה נזנחו אך לאור ההבדל בצליל (מתארים את הצליל המופק ממגברי שפופרות כ"חם" יותר), חזרו להשתמש בהם.
מגברים קיימים בדגמים קטנים וניידים, בעלי הספק נמוך, מגברים ביתיים גדולים יותר, ועד מגברי-ענק מקצועיים להופעות רוק, הבולטים בגודלם על הבמה.
המגברים מאפשרים לשלוט בתכונות שונות של הצליל (לדוגמה-עוצמת הצליל, גיין, טווח בס וטרבל). חלק מהמגברים כוללים את האפקט הבסיסי והפופולרי "דיסטורשן" (distortion-עיוות). רוב המגברים כוללים אלמנט "קדם-מגבר" (או פרה אמפ באנגלית), שחיוניים להגברת גיטרה, שנותנת באופן טבעי צליל מאוד חלש. בנוסף רוב המגברים כוללים רמקול בגדלים משתנים, שממנו כמובן יוצא הצליל.

 







לייבסיטי - בניית אתרים